Wadi Rum

זה כבר חודש וחצי שאני סובל מפציעה מתסכלת במרפק שמאל , משום מה כמו שתמיד קורה ואני רואה זאת גם בספורטאים אחרים שאני מטפל בהם , שאתה מגיע לשיא אתה נפצע , וזה גם הגיוני ,יש מין מחזוריות מוזרה כזו לפחות אצלי עם השנים של שיא ופציעה, החיובי בדבר הוא   שבדרך כלל מגיעה תקופה טובה אחרי .


מה שנכון הוא שממאי אשתקד דחפתי את הגוף הכי חזק שיכולתי והשיא אכן הגיע בסתיו , בספרד ,אבל מתחילת 2011, ללא תקופת פגרה יזומה ,המצב היה בהרעה ועד עכשיו שהגיע להפסקה מוחלטת של טיפוס מזה כ20 יום , כולל ביטול נסיעה טיפוס לספרד .

אך שדודו יפרח הגיע אלי עם ההצעה לנסוע לטפס בירדן, לא יכולתי לסרב…..

















מלבד העובדה שואדי רם הוא מקום מדהים 
הטיפוס שם שונה באופן מהותי מכול דבר אחר שאני עושה בדרך כלל,
הטכניקה שונה בדרך כלל הרבה מונח על הרגליים , ישנם סדקים ופינות 
דבר שאי אפשר למצוא על סלע הגיר שלנו פה בארץ.






הטיפוס עצמו מלווה בפעילות אירובית מרובת שעות שכוללת הליכה מרובה נשיאת תרמילים ושהייה של שעות רבות על הקיר .





אין ספק שזמן בואדי רם מרפא, הפוקוס הפעם לא היה על מה אטפס כמו בינואר שנה שעברה בביקור הקודם שלי בואדי ,( סרטון ) אלא על להיות עם חברים , להנות מחווית ההרים והטיפוס כמו שלא יוצא לי לעשות במשך השנה בדרך כלל .



הפעם , חוץ משוטטות בחיפוש אחרי מסלולים שלא טופסו בשנית , טפסתי מסלולים יותר קלאסיים על המפנה המזרחי של ג’בל ראם.







לכול אלו שלא היו בואדי רם אף פעם אני מאוד ממליץ לנסות , אבל כמובן צריך נסיון אם לא היית בהרים בעבר או התנסית בהובלה טבעית , הדרך היחידה לעשות זאת היא עם מדריך מנוסה , אומנם זה עולה כסף אך שווה כול רגע, ופותח את עולם הטיפוס לאופקים חדשים .


הנה רשימת מדריכי טיפוס למי שרוצה להתנסות .


בכול מקרה מאחל לכולם שנה נטולת פציעות והמשך טיפוס מהנה .

Comments

comments

2 thoughts on “Wadi Rum”

  1. התמונות משגעות. נראה כי אכן נהנית והגעת לאיזו שלווה ושמחה כזו, שחוויתי אותה בקלימנוס.
    זה זמן רב שאני מתלבטת האם לטפס בואדי ראם או לא , אך לא הייתי בטוחה. עברו אי אלו שנים מאז שהובלתי טבעי ,וחוששני שאצטרך ללמוד הכל מחדש… לא שזה כזה גרוע, אבל עדיין. בכל אופן, הצלחת לעורר בי את השפן שישן זה זמן רב.
    מי צילם??

    מורית

love to hear from you